שמות פרק כג'

מאת: אלי בראשי

פש(ו)ט הפרק:
המשך פירוט המשפטים שה' מצווה את ישראל:

אסור להאמין לשמועות שקר, וכן אסור לשתף פעולה עם אדם רשע. כדי לחייב אדם מיתה צריך לפחות רוב של שני דיינים, אבל בשביל לזכות הולכים על פי רוב של אחד. אין לרחם בדין על מסכן, וכן אין לשופטו לרע. אין להרוג צדיק ללא

סיבה. אדם שמצא את שור או חמור אויבו שהלכו לאיבוד מצווה להשיבה לו, וכן אם רואה שחמור שונאו כמעט נופל מרוב המשא שעליו- צריך לעזור לשונא לפרוק את חמורו. צריך להתרחק מהשקר. אין לקחת שוחד אשר גורם לדיין לעוות את הדין. אין להציק לגר ללא סיבה. יש מצווה לשבות מעבודות השדה כל שבע שנים, וכל מי שרוצה יכול לבוא ולאכול מהשדה. יש מצווה לנוח ולשבות כל שבת. אין לעבוד אלוקים אחרים מלבד ה'. ישנה מצווה לחגוג את שלושת הרגלים- פסח המכונה חג המצות, שבועות- המכונה חג הקציר, שהוא זמן הבאת הביכורים למקדש, וסוכות- המכונה חג האסיף- כיוון שהוא חל בזמן איסוף התבואה מהשדה. בשלושת רגלים אלו יש מצווה לגברים לעלות לבית המקדש. אין להקריב קרבן פסח כשיש עדיין חמץ ברשותו של האדם. את החלב שבקרבן החג אין להשאיר עד הבוקר אלא יש לשרוף לפני. מצוות ביכורים- להביא למקדש את ראשית הפירות של שבעת המינים. מן התורה יש איסור לאכול בשר בחלב מבושל.

ה' מבטיח שישלח לעם ישראל מלאך שישמור עלינו בדרכנו לארץ ישראל, עלינו לקיים מצוות ה' ואז מובטח לנו שננצח את כל אויבנו. כאשר ניכנס לארץ צריך להיזהר לא לעבוד את אלוקי הגויים ולא לכרות עמם ברית, וכן אין להשאירם לשבת עימנו בארץ כדי שלא יגרמו לנו להימשך אחריהם, אלא צריך להרוס את אלוקיהם, צריך רק לעבוד את ה' ואז נזכה לברכה כלכלית ובריאותית, לא יהיו הפלות בקרב הנשים, ונחיה לאורך ימים, אימת ה' תיפול על אויבנו וננצח אותם. ה' מבטיח לנו שישלח מין צרעה שתהרוג את הגויים בארץ על ידי הארס שבה, אך לא בבת אחת ה' יסלק את כל הגויים בארץ אלא בהדרגה- כדי שהארץ לא תהפך בבת אחת לשממה וחיות רעות ישתלטו על אזורי השממה.

מעמיקים מבט:
פרשיות יתרו ומשפטים משלימות עניין אחד, את עניין מתן תורה. בפרשת יתרו ה' פונה ומדבר אלינו. זו פגישה עליונה ונשגבה. הדברים המופיעים בהר סיני הם כלליים ותמציתיים, אנו נפגשים בהר סיני עם נשמת התורה בכללותה. אך התורה היא לא רק פגישה אידיאלית מופשטת עם ה', אלא היא גם הדרכה מדויקת מפורטת של סדרי החיים ומצביהם המזדמנים. לכן אחרי פרשת יתרו מגיעה פרשת משפטים, כמו שאחרי הכלל באים הפרטים. עצם הפגישה עם ה' היורד על הר סיני היא מעלה גדולה, אמנם היא צריכה הגדרות מדויקות המדריכות אותנו למעשה. כל המצוות הן התפרטות של ההתגלות העצומה שהייתה לנו בהר סיני, והתפרטות זו היא חשובה מאד. ישנם אנשי חזון המרחפים בעולמות עליונים, אך אין בחזונם יכולת לתקן את החיים, כי אין הם מתווים סדרים מעשיים מפורטים המתאימים למציאות. לעומתם יש אנשי מעשה השקועים בפרטים ללא כל חזון, זאת עשייה חסרת כל נשמה. אנו צריכים גם חזון וגם מעשה, גם נשמה וגם גוף. משפטים מעשיים מחוברים אל עצם הופעת התורה במעמד הר סיני. לנו חשובים המשפטים ואי אפשר בלא זה. מתוך הענן והערפל, מתוך האידיאליים העליונים, באה הדרכה מפורטת. לא "באופן כללי" ולא "בערך", אלא בדייקנות מעשית, המרוממת את החיים המעשיים.